<h1>ספר התרומות שער כ"ו חלק ג'</h1>
<h2>דף צד.</h2>
והיכא שיש בשטר נאמנות ועידי השטר אין מצויין לפנינו, ומנהג המקום שכותבין נאמנות בלא המלכת בעלים לשופרא דשטרא, והלוה טוען כי בלא רשותו נכתב. בזה ודאי אם כתב בשטר וקנינא מיניה על כל מה דכתיב ומפורש לעיל, אינו יכול לבטלו, אחר שנתקיים בחותמיו, שכל הבא לפסול את השטר ולגרוע ממנו ממה שכתב בו, עליו להביא ראיה. אבל אם העדים עצמן כאן ואומרים שלא כתבוהו כי אם מפני שהיו רואין שבשאר שטרות הוא כתוב כך ועל כן כתבוהו הם בשטר זה כמו כן, בזה אע"פ שכתוב בשטר וקנינא על כל מה דכתיב ומפרש לעיל אין סומכין על הנאמנות ואין בזה משום כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד, דאיכא למימר דאשאר מילי דשטרא חתימי. כדגרסינן בירושלמי [שביעית פ"י ה"ג] נאמנין העדים לומר על זה חתמנו ועל זה לא חתמנו. אבל אם כתב בפירוש וקנינא על כל מה דכתיב ומפורש לעיל ובענין הנאמנות מפורש, ואחר כך אמר לא אמר לנו מעולם נאמנות זה או בטעות כתבנוהו, על זה נאמר בודאי כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד. ועל זה כתב ה"ר יהודה ברצלוני ז"ל שהוא מנהג לכתוב בשטר ועל הנאמנות מפורש, ושוב אין מפקפק בכך, ע"כ. ואל תטעה לומר שקנין יצטרך לנאמנות, שאף בלא קנין היכא דלא נהיגי למכתביה לשופרא דשטרא אלא כתיבי ליה בהמלכת הלוה מהני אע"ג דלא קנו עליו. והראיה ההיא [ב"מ צ"ד ע"א] דמתנה שומר חנם להיות פטור משבועה דמיירי בשלא קנו מידו, כמו שפירש הרב ר' משה ז"ל בחיבורו [שכירות פ"ב ה"ט]. ואע"ג דאיכא למימר שומר חנם שאני, דכשמתנה לפטור את עצמו אינו בא אלא להחזיק בשלו, אבל מלוה שרוצה להיות נאמן להוציא ממון מן הלוה אמינא דקנין מצטריך. לאו מלתא היא, דלאו שעבודא דנכסים איתיה דלצטריך קנין, אלא כמו התראה הוא שלא יפרענו בלי קבול שטר או שובר, ובכל ענין שמה התראה, כמו שכתבנו בשער כ"ה שהקדמנו. ודמי הא למה ששנינו [שם] מתנה שומר חנם להיות כשואל אף בדברים, דבההיא הנאה דקא מהימן ליה גמר ומשעבד נפשיה, והכא נמי בההיא הנאה דקא מהימן ליה שמלוה ליה מעותיו גמר ומשעבד נפשיה. וכבר כתבתי בשער שהקדמתי שהנאמנות לגבי לקוחות אינו מועיל ולגבי יתמי מהני לדעת הרב אלפסי ז"ל. ויש חולקין בזה. גם בשער י"ד כתבנו אם יכנס בכלל נאמנות פטור שבועת היורשין, אי אמר להו ליתמי פרענא לאבוכון ואפשר דאיהו פקיד דפרע. ושם הארכתי בדין זה. ובתשובה לרבינו אלפסי ז"ל מי שהוציא שטר חוב על חברו בנאמנות וקבע לו זמן שיפרעם לו, אע"פ שעבר הזמן עדיין הנאמנות קיים, וכל אימת דנפיק שטרא מידיה מהימן בלא שבועה. ושטרא דלא כתיב ביה דלהוי ביה נאמן בלא שום שבועה לעולם, פרע ליה והדר משבע ליה על מה שפרעו, ואי כתיב ביה לעולם לא, וכדלעיל. וכן כתב ה"ר משה ז"ל [מלוה פט"ו ה"ה] שאם פרעו שני פעמים מפני תנאי זה על הנאמנות הרי הלוה חוזר ותובע את המלוה בדין ואמר לו כך וכך אתה חייב לי מפני שפרעתיך שתי פעמים, אם הודה ישלם, ואם לא הודה וכפר ישבע הסת על כך שלא פרעו אלא פעם אחת. מיהו אי כתיב בשטרא שיהא נאמן בלא שום שבועה קלה וחמורה לעולם לא מישתבע, לא בתחלת פרעון ולא בסוף פרעון. וכן פסק הר"א אב"ד ז"ל.
